פסק-דין בתיק ת"א 9472-04-12

לפני בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף.

התובעת הגישה תביעה כספית בטענה כי הנתבעת 1, רשות מוניציפלית באמצעות נתבעת 2 שהינה תאגיד העוסק בגביית מיסי ארנונה עבור ובשם הנתבעת 1 גבו ממנה כספים ביתר. לטענת התובעת, היא הבעלים והמחזיקה של דירה ברח' הברוש 24 ק. גת (להלן: "הדירה") ששטחה 154 מ"ר.  דא עקא, לטענת התובעת החל משנת 2009 החלו הנתבעות גובות ממנה מיסי ארנונה בגין 220 מ"ר.

לטענת התובעת מנועות הנתבעות להגדיל את שטח הדירה, לאור קביעות בית המשפט השלום בבאר שבע מיום 27.5.98 בת"א 329/98 (להלן: "פסק הדין").

לטענת הנתבעות, דין התביעה להיות מסולקת על הסף, שכן לבימ"ש זה אין סמכות עניינית לברר את המחלוקת שכן יש לברר אותה על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על גביית ארנונה כללית) תשל"ו - 1976 ולחילופין הסמכות מסורה לבימ"ש לעניינים מנהליים.

פסק הדין עליו סומכת התובעת יתדותיה קובע כך:

"כן מוצהר בזאת כי חיוב הארנונה יעשה לפי 154 מ"ר ככל שהוא מתייחה (כך במקור)  לדירה ברח' הברוש 24 קריית גת אלא אם כן יחול שינוי במטרז' עקב תוספת בניה או כל שינוי אחר אשר יהא בו כדי להשפיע על חיוב המטרז'.

לפיכך, טוענת התובעת שלאור קביעות פסק הדין, מנועות הנתבעות החל מיום מתן פסק הדין, לעולמי עד לשנות את שטח הדירה לצורך גביית ארנונה.  מאידך, סבורות הנתבעות כי תוקף פסק הדין הוא ליום נתינתו והוא חל לכל היותר על העבר ואין הוא חל על שנים מאוחרות יותר ככל שחל שינוי בשטח הדירה.

מוסיפות וטוענות הנתבעות כי במהלך שנת 2009 בוצעה מדידה מחודשת של שטח הדירה וזו העלתה ששטחה 220 מ"ר.

בבג"צ 5705/90 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עירית קריית אתא (פורסם במאגרים) (להלן: "הלכת דשנים") נקבע כי קביעות של פסק דין בדבר שטח נכס טובות רק לשנים בהן דן אותו פסק דין ואין המדובר בקביעה לעולמי עד. ועוד נקבע בהלכת דשנים:

"בסמכותה של המשיבה לחייב את העותרת בכל שנת כספים שלאחר מכן בתשלום ארנונת אמת למצב דברים לאשורו באותה שנה, הן מבחינת גודל הנכסים והן מבחינת סווגם, ..."

עוד חזר בית המשפט העליון בפרשת הלכת דשנים על ההלכה שנקבעה בע"א 14/73 שדה נחמיה נ' עירית ת"א פ"ד כז' (2) 578 כי בעניין פיסקאלי אין לטעון מעשה בי-דין לגבי שנת מס אחרת ואין הרשות מנועה "מלבחון כל שנה את העובדות בשטח כהוויתן ולחייב את העותרת בהתאם".

מוסיף בית המשפט בפרשת דשנים כי "אין הצדקה להנציח טעות...".

כתוצאה, קבע בית המשפט בפרשת דשנים כי לא היתה מניעה מצד הרשות ליישם את הסקר החדש באשר לשנים בהן פסק הדין הקודם לא חל כלל.

הלכת דשנים אף אושרה פעם נוספת בעע"מ 3081/10 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' מועצה איזורית חוף אשקלון (פורסם במאגרים).

הנה כי כן, רואים אנו כי תוקפו של פסק הדין אליו מפנה התובעת הוא ליום נתינתו. הנתבעות רשאיות לבצע מדידה חדשה, לאחר מתן פסק הדין, ולדרוש תשלום ארנונה על פי המצב בפועל, הקיים לאחר מתן פסק הדין.

משכך, אם מבקשת התובעת לחלוק, כפי שהיא מבקשת לחלוק כאן, על שטח הדירה בגינו היא נדרשת לשלם את הארנונה, הרי שלבימ"ש זה אין סמכות עניינית להידרש לכך. ראו לעניין זה את הוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית וכן חוק בתי משפט מנהליים התש"ס - 2000 ועוד ראו  את הדברים שנאמרו בהלכת דשנים לעניין הסמכות העניינית.

לאור התוצאה, שלבימ"ש זה אין סמכות עניינית להידרש לתביעה, הריני מורה על מחיקתה על הסף. התובעת תגיש תביעתה לגורם המוסמך. כמו כן, תשלם התובעת הוצאות הנתבעות בסכום כולל של 3,000 ש"ח.

ניתן היום,  י"ח אב תשע"ב, 06 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: